תפיסות האלוהים

קריון באמצעות לי קרול

6 ביוני, 2010

פורטלנד, מיין

מאנגלית: סמדר ברגמן

כדי לסייע לקורא, תקשור זה תוקשר מחדש [על-ידי לי וקריון] והוסף לו מידע לטובת הבנה ברורה אף יותר. לעתים קרובות התקשור מול קהל מכיל אנרגיה שנושאת תקשורת מסוימת שהדף המודפס פשוט אינו יכול להכיל. תקשור זה במיוחד הורחב באופן משמעותי! הנה אפוא להנאתכם מסר מועצם זה שניתן פורטלנד, מיין, עם תוספות שקריון רצה שתקראו.

ברכות יקירים, אני קריון מהשירות המגנטי. יש התוהים לגבי תודעת האלוהים, ואיך ייתכן שתכונה בעלת רטט כה גבוה יכולה כלל להופיע בממד השלישי. ככלות הכול, התקשור אמור לייצג את תודעת האלוהים באמצעות בן האדם, אז כיצד ייתכן הדבר? ולכן שוב אנו אומרים לכם שזהו הפאזל של מה שאתם רואים שמתרחש עתה. אנשים רבים מגיעים לפלנטה הזאת והם אמורים להיות מתרגמים רוחניים לאירוע שכזה. רבים שכאלה נמצאים בחדר עכשיו ואנחנו יודעים מי הם.

הדבר מרחיק לכת אל מעבר לאנשים שמתקשרים, כפי שהשותף שלי עושה ברגע זה. הדבר כולל גם את אלה בחדר הזה שמכנים את עצמם "מרפאים", כיוון שיש להם משימה דומה לזו של המתקשר או המורה, והיא לתרגם מסר תפיסתי, מטפורי, לכדי משהו שהוא תלת ממדי ומעשי. תכופות המרפא ניצב מול האדם שבא אליו בבקשת עזרה, והאינטלקט שלו יודע פחות ממחצית הסיפור. ההבחנה של העצמי הגבוה שלו והאנרגיה שלו זורמת אליו, אנו מכנים זאת תקשור, והן מאפשרות לו לראות את שאר התמונה. הן אומרות לו היכן לגעת ואילו אנרגיות לפתח. הן מעניקות לו הוראות האם להיות רך או אנרגטי. זהו תקשור.

המורה עומד לפני פיסת נייר ריקה ושואל: "מה הלאה?" ועל גבי הנייר מתחיל לזרום מידע לטקס הבא – וזהו תקשור! האדם שיושב בכיסא ומודט ומנקה את ראשו אינו נותן לאלוהים "רשימה" של דברים שלא עובדים בחייו. במקום זאת, האדם החכם יודע שאלוהים תמיד איתו ושהוא יודע כל מה שקורה בחייו לפני שישב בכיסא. ולכן אנו שבים ואומרים: "מבורך הוא האדם שאומר בשקט: 'אלוהים יקר, אמור לי את שעליי לדעת'". ללא דעה מוטה, ללא שיפוט מוקדם לגבי מה שהוא חושב שצריכה להיות התשובה, הוא מוכן אז לחוכמה שתזרום אליו. תפיסת האלוהים שלו היא זו של ידיד.

האם כאלה אתם, הקוראים את הדברים הללו? או האם החלטתם מראש מה תקבלו? קשה למדי לנקות את הראש שלכם מהפוטנציאלים, כיוון שהאדם ממלא את ראשו אוטומטית בציפיות. זה חלק מתרחיש ההישרדות שאתם מכירים טוב כל-כך, שהפך אתכם מפוחדים במשך עשרות בשנים.

יקירים, אם הגעתם לנקודה זו, לאותו סף תהום שבו אתם זקוקים לתשובות במידה רבה כל-כך ואתם רוצים לשמוע את המספרים או את המילים, אל תתאכזבו אם כל שתקבלו הוא חיבוק, כיוון שזו היא תשובה! החיבוק במושגים רוחניים משמעותו שתשובות מעשיות עומדות להגיע. אתם תקבלו אותן ותראו אותן, והסינכרוניות תביא אותן. משמעות החיבוק היא אפוא שעליכם להירגע. ללא רגיעה זו אתם תחליטו החלטות שיפריעו לסינכרוניות להתרחש. לכן, החיבוק הוא תשובה, נכון? משמעותו שאינכם לבד. משמעותו שיש תשובות בדרך אליכם.

סמינר זה כולו, היום כולו עסק בתקשורת תפיסתית. מהמידע על ההיערכות של 2012 ועד למה שהשותף שלי מכנה "תפיסה קוונטית", הכל קשור למה שנאמר לו ללמד. ובאמצעות הסינכרוניות, ניתנו לו נקודות ההוראה. כך זה עובד: בין אם זה סופר על הבמה או אימא עם ילדיה, התשובות מגיעות בדרכים הללו. האם אוהבת את ילדיה כל-כך ורוצה לראות בהם חוכמה שאין להם עדיין בהכרח. היא לא רוצה שהם יחזרו על שגיאות ברורות. הרשו לי לתת לכם עצה: למדו את הילדים את מה שאתם יודעים על אלוהים. זו התשובה. אל תלמדו את הילדים מה היה שגוי במה שעשו או מה היה שגוי במה שאתם עשיתם בעבר. אל תלמדו את הילדים את שושלת הטעויות שעשיתם. במקום זאת, הביטו בעיני הילדים ואמרו: "אני רוצה לספר לכם מה גיליתי שהוא בעל חשיבות ראשונה במעלה עבורי. זה נמצא מעבר לכל פער דורות כלשהו. גיליתי בתוכי את אלוהים והוא קיים גם בכם". אפשרו להם לדעת שהם יכולים למצוא אותו בכל דרך שירצו. אך שזה ימנע מהם הסתבכות בצרות, יעניק להם חוכמה ויאפשר להם להיות במקום הנכון בזמן הנכון. לא תוכלו לתת לילדים דבר טוב מזה.

הוראה קוונטית

זוהי הוראה קוונטית היום, אך במילה "קוונטית" נעשה שימוש בדרך פופולרית, במקום בדרך המדעית. במסגרת ההוראה שלנו, משמעותה הדבר שדומה שהוא שטויות, אקראיות, אך שיש לו תכלית ומערכת מאחוריו. אינכם יכולים לראות את ההגיון הטמון בו, משום שהוא נמצא מחוץ לתפיסה הממדית שלכם. ולכן ברצוני שזה יהיה המסר היום, המסר המהותי והמרכזי, מסר שיפורסם, לגבי תפיסה. אני רוצה להראות לכם כיצד בני אדם תופסים את אלוהים באנרגיה ישנה וחדשה וכיצד אלוהים תופס את האנושות. לימדנו חלקים מנושא זה בעשרים ואחת השנים שחלפו וכעת אנו שבים ומאחדים כל זאת יחד כדי שתוכלו לקרוא הכל שוב – הכל יחד, כמסר תפיסתי.

בני האדם משנים את אופן חשיבתם. אבל החשיבה אינה יכולה להשתנות במידה שתאפשר לכם לצאת ממה שמכונה אינסטינקט ההישרדות של הממד השלישי. כיוון שבמסגרת המציאות שאתם טוענים שהיא "כל הקיים", קיימת הקופסה בתוכה אתם שמים את אלוהים, וקופסת האלוהים מפריעה לכל שאתם עושים. חשבו על הדברים הללו. כל השנים שחלפו, חשבו על מה שבני האדם עשו עם האנרגיה, תחושת האנרגיה, וכיצד אתם מגיבים אליה.

אנרגיה היא דבר-מה שאתם משייכים לישויות אחרות

כאשר אתם חשים במשהו שאינו מהווה חלק מהמציאות שלכם, הדבר מטריד אתכם. אתם עושים אחד משני דברים. אתם סוגדים לו או מפחדים מפניו. אנשים מעטים מאוד קולטים אותו, משום שהוא מפחיד, נכון? אם הדבר לא קיים בקופסת המציאות לה אתם מצפים, אתם מגיבים. אם מתחולל נס, מה אתם עושים? אתם אומרים: "תודה אלוהים!" כל הקרדיט הולך אפוא לכוח אלוהי שאינכם יכולים לראות או להבין ושאינו ניתן להסברה. אם משהו מפחיד ולא ברור מתרחש, זה השטן. זה מרושע. אתם מבינים? אתם מגיבים לאנרגיה לא-רגילה, במקום לשקול את האפשרות שהיא משהו שאולי יצרתם בעצמכם.

עכשיו, הרשו לי להרחיב מעט את הקופסה שלכם לרגע. מה אם כל הדברים האלה שהזכרתי היו נורמליים? מה אם הם חלק מהאנושיות, במקום משהו שנמצא מחוץ לאנושיות? מה אם במקום לסגור את הקופסה שלכם בפני הדברים הללו, הייתם בונים קופסה גדולה יותר? אם זה מתאים לכם, עשו זאת! קחו את הקופסה והכפילו את גודלה, כללו בה אנרגיות שאינכם מבינים עכשיו בקופסה או במציאות הנוכחית שלכם. הנה אפוא ההזמנה: בפעם הבאה שאתם זוכים בריפוי בלתי-רגיל או משהו לא-רגיל קורה, משהו שהייתם אפילו מגדירים כ"הפוגה (רמיסיה) ספונטנית", מדוע שלא תגידו: "תודה לך, הבורא שבפנים, על שאפשרת לדבר להתגשם"? מדוע שלא תגידו: "אני עוצמתי", ו"אני חלק מאלוהים"? "ועל כל הדברים הללו אני מודה. בשם מי שאני, חלק יצירתי של היקום הלומד להרחיב את האנרגיה שלי".

עכשיו, לפתע, משהו מוזר קורה ואתם ואחרים סביבכם סבורים אוטומטית שזה מפחיד. אבל אולי זו רק אנרגיה? אולי זה חלק ממערכת של אנרגיה עליה דיברנו בעבר, שבה רגעים דרמתיים מוטבעים באזור כמו חותם אנרגטי. בום – שם הם נשארים, כמו קלטת שחוזרת על עצמה שוב ושוב. זו אנרגיה שנבראה על-ידי דרמה, אבל דומה שהיא חיה, או שהיא ישות, נכון? אתם עשויים לחוות אותה ולהרגיש כך, אבל שימו לב שהיא עושה את אותם הדברים שוב ושוב. זו אנרגיה אמיתית שניתן להסביר אותה ולמדוד אותה... אך היא אינה מרושעת ואין לה אינטליגנציה. מדובר פשוט בדפוס אנרגיה חוזר והוא חלק ממערכת ההתנסות האנושית המוטבעת בגאיה.

אז מה היא מתחננת שתעשו? שתנקו אותה! אמרנו לכם זאת בעבר, כיוון שלאנרגיה שלכם יש תכונה הקובעת שהאור עוצמתי יותר מהחושך. האור פעיל והחושך סביל. לכן, אם יש לכם חדר חשוך ואתם פותחים את הדלת, החושך לא נוזל החוצה! במקום זאת, אתם מביאים לפיד, והחשכה נעלמת, כיוון שהיא אינה יכולה להתקיים בנוכחות האור, אתם מבינים? לחשכה אין מהות, כיוון שהיא מוגדרת כהיעדר אור. לכן, אם אתם נתקלים באנרגיה שלתחושתם היא חותם של דבר-מה בלתי הולם לאזור מסוים, הדליקו את אורכם והיא תסתלק! זה עד כדי כך פשוט. אתם יכולים לפנות אליה. אתם יכולים לומר לאנרגיה: "אנרגיית דרמה לכי, כיוון שאין לך עוד תכלית. אני מזמן את האור לשרור במקום זה". זה לא הופך אתכם למגרשי שדים! זה הופך אתכם לעובדי אנרגיה. אתם מכוונים אנרגיה, לא ישות מרושעת.

הגיע הזמן להרחיב את הקופסה בתוכה הנחתם את המציאות. אולי הגיע הזמן לוותר עליה? תפיסת האדם בוראת את מה שמכונה הוד האלוהים וכוח הרשע. שניהם רק תפיסות של אנרגיה אנושית. הרשו לי לספר לכם מהי התפיסה שלנו – שכולכם, כל אחד ואחד מכם, נושא פוטנציאל מופלא למשול באנרגיות המצויות סביבכם בעצמכם, למשך תקופת חייכם. אל תפחדו לא מזו ולא מזו. אם אתם נתקלים באנרגיה שאינה הולמת, נקו אותה. אם אתם נתקלים במשהו נפלא, תבעו אותו כעוצמתכם. אז נועו קדימה לשלב הבא. האם אתם שומעים את מה שאני אומר? אתם מתפתחים, והגיע הזמן לשינוי תפיסתי, נכון? ראו את האנרגיות כדברים שהם חלק מהמרחב שלכם ושנמצאים בשליטתכם.

יראת אלוהים

באופן עקבי האנושות הניחה את האלוהים בקופסה של פחד. האנושות מפחדת מפני האלוהים, נכון? הסיבה היא שהאלוהים נתפס כעצום ובני האדם כקטנים. בואו נדבר על התפיסה האנושית הזאת. בני האדם רוצים להדביק תכונות אנושיות לאלוהות. זה מדד ההשוואה היחיד שלכם ולכן אתם משייכים כל דבר אנושי לאלוהי.

כאשר אתם חוצים את הצעיף, בתפיסה ההיסטורית שלכם, אנשים רוצים למצוא קושי. אתם תמצאו מלחמה. אתם תמצאו מלאכים נלחמים במלאכים. זו המיתולוגיה שלכם, נכון? אתם תמצאו את כל התכונות האנושות שהדבקתם לאלוהים באופן מוחלט ושלם. אתם תמצאו ענישה וגמול, נקמה וקנאה.

יקירים, האם באמת עליי לומר לכם שהדברים הללו לא קיימים בצד הצעיף שלי? אני רוצה לספר לכם מה קיים בצד הצעיף שלי. זו קשת של אנרגיה נפלאה ששרה מסר בצבע ובאור. אין כאן כל קושי. לאנרגיית הבורא אין כל קושי. אין כאן ענישה או גמול, משום שאין שיפוט. שיפוט הוא אילוץ של התודעה האנושית שלא מאפשרת אהבה ללא תנאי. כאן נמצאת רק האנרגיה של הבורא האוהב. אתם חלק ממשפחת האנרגיה של הבורא. עליכם לדעת זאת, ועליכם גם להיות חכמים ולדעת שכל הדברים ששייכתם לאלוהים הם תכונות אנושיות שלכם. המציאות הקיימת בצד האחר של הצעיף שונה מאוד מכלא המציאות שבראתם לעצמכם בממד השלישי. אך היא כל שיש לכם ולכן כך אתם חושבים. הגיע הזמן להתעלות מעל לתפיסה הזאת ולהבין שאנרגיית הבורא נמצאת מעבר ליכולת שלכם לראות ומעבר לטווח ההבנה שלכם.

במשך מאות שנים לא הייתם מסוגלים לראות מעבר לאותה קופסה המכילה את תפיסתכם לגבי האלוהים. לכן בראתם אלוהים-דמוי-אדם, עם מלחמות בגן עדן, קושי של מלאכים, דברים שמעניקים הסבר לשטן, למלאכים שנפלו, לשערי גן-עדן, לרשימה של דברים שיש לעשות ושאסור לעשות, וכללים רבים שמבוססים עדיין על תרבויות בנות מאות שנים. אתם בוראים רחובות מרוצפים בזהב ואפילו הנאות מיניות כגמול לגברים (כמובן) – הכל תפיסות אנושיות, המשויכות לאלוהים. אני רוצה לומר לכם שזה שונה מאוד. אני רוצה להזכיר לכם שיש אנשים שראו זאת! מדוע שלא תשאלו מישהו שחווה את מה שאתם מכנים "חוויה של רגע המוות"?

כאשר האדם כמעט מת, הוא מתקרב אל הצעיף, מתקרב מאוד. הוא קרוב כל-כך לאנרגיה של הבורא שהוא כמעט יכול לגעת בה. כאשר הלב שלו מפסיק לפעום והנשימה שלו כמעט ונעלמת, לפני שהוא מוחזר לחיים בעזרת המדע, הוא מצליח להרף עין לגעת ביד האלוהים. הוא רואה דבר-מה נפלא! האנרגיה שלמולו מלאה באהבה ובאור, מלאה בתחושת משפחה, מלאה ביופי. אין שם קושי. אין ענישה או אפילו רמז לענישה. וכאשר הוא חוזר מהתנסות זו, הקשיבו למה שהוא מספר לכם. החוויה משנה את חייו, נכון? הקשיבו לכל אותם אנשים המספרים על התנסותם, כיוון שהם חוזרים ואומרים: "אין דבר שיש לפחד מפניו והמוות הוא משהו שחווים כמעבר רגיל". מבורך הוא האדם החווה הן מוות והן לידה ושיש לו את החוכמה לדווח: "אה, זה לא נוח, אבל אני אעבור את זה, כיוון שעשיתי זאת בעבר". האדם שחווה חוויה של רגע המוות שוב אינו מפחד למות! מה זה אומר לכם? הוא ראה את מה שיש שם ואימץ אותו אל לבו!

כמה פעמים לדעתכם עשיתם זאת, נשמות עתיקות? כולכם תחוו זאת שוב, כל אדם ואדם בחדר הזה יחווה זאת שוב – ואתם תחזרו! מצטער!

[צחוק]

אמרתי זאת בעבר. בצד האחר של הצעיף, הלך הרוח של האלוהים הוא הלך הרוח שלכם, ולא הלך הרוח של האדם. אתם רואים את האקאשה ויודעים מי אתם. אתם רואים את השושלת, את תכלית מי שאתם, ואינכם יכולים להישאר בצד הצעיף שלי כאשר אינכם שלמים, כאשר עדיין לא סיימתם. הנה אתם באמצעו של שינוי גדול זה, שינוי שחיכיתם לו! הוא ישנה את הפלנטה כך שכאשר תחזרו תוכלו סוף-סוף להגשים את הסיום. האם אתם מבינים מה אני אומר? זהו מעבר. כאשר תחזרו, תוכלו סוף-סוף לעשות משהו, נשמות עתיקות; זה קרוב. כמה מכם בני יותר מ-50,000 שנים! אתם לא תוכלו לעמוד מן הצד. אתם לא תפספסו את סוף המעבר. הרבה יותר נתפס כאן מכפי שאתם יודעים.

אלוהים הופך למיתולוגיה

באנרגיה הישנה, בני האדם אפילו לקחו את אלוהים עד הקצה, הפכו אלוהים אחד להרבה אלים. הם יצרו אל אחד עבור האוקיינוס, אחר עבור השמיים, ואפילו העניקו להם ילדים. האלים כעסו, גמלו, אהבו אהבת בשרים ושנאו. כאלה היו כל האלים היוונים. היו להם סיפורים סבוכים על הולכת שולל, רמאות, נקמה – הכל שויך לאלוהים. האם שמעתם מעודכם על אל נוטר ונוקם? זוהי תכונה אנושית, המבוססת על אנרגיה של פחד. אין דבר שיש לפחד מפניו. אתם מתפתחים ומתחילים להבין שהאנרגיה האמיתית של הבורא נמצאת בפנים, התקשורת עם אלוהים היא מיידית, היא יכולה להיות שלכם, ואינכם זקוקים אפילו למתווך. כך היה אולי באנרגיה הישנה. לכן זה התרחש בדרך זו. אבל לא עכשיו.

סגידה

הרשו לי לספר לכם על הסגידה, ואפילו להגדיר את הסגידה עבורכם. מבורך הוא האדם שחובר יחדיו עם אחר או עם קבוצת אנשים כדי לחגוג את אלוהותם. זוהי סגידה. ולמה בדיוק אתם סוגדים? האם לכוח אלוהי אדיר שבשמים שלפניו תכרעו ברך, או האם אתם מכבדים את האלוהים שבתוככם? אתם יודעים את התשובה, כיוון שהאנושות מתחילה להבין ולהשתנות. אני קריון, ולכן אני מרגיש באנרגיה בין-ממדית שנמצאת סביבכם שאתם אינכם יכולים לחוש בה. אני מרגיש בקופסה הזאת שאתם מתחילים לפתוח. האם אתם יודעים מה קרה בחדר הזה בשנים שחלפו מאז שנות השמונים? האם אתם יודעים מה התרחש כאן? [בית כנסיית האחדות] התגלויות, שמחה, התמרה של צער ופחד לשלווה, חוכמה והבנה עצומות. האם אתם יודעים כמה בני אדם נרפאו בחדר הזה? המספר הוא כמעט אינסופי. השושלת של המרחב הזה שבו אתם יושבים מכירה באמת דברי. העץ, השטיח, הבטון והפלסטיק זועקים אליי במסר נפלא של שינוי. אני רואה כל זאת. זה גורם לי לבכות משמחה בשל אלה שמצאו משפחה בחדר זה. וזה לא עוצר שם, כיוון שהרוח מביטה אז באלה שבנו את המקום, ואת התכלית והכוונה של הבונים. וזה לא עוצר אפילו שם. ניתן כבוד והוקרה גם לאלה שבראו את השם שעל הבניין – לתכלית שלהם, לחזון שלהם, לסינכרוניות של חייהם, לזוג – לא רק לאחד, אלא לשניים [הפילמורים]. אלמלא המשיכו באנרגיה ישנה ונלחמו נגד תכונות רבות, הבניין לא היה ניצב כאן והסינכרוניות של הריפויים לא הייתה מתרחשת. זה מה שהרוח רואה. כך אנו תופסים זאת.

כיצד אנו תופסים אתכם, בני אדם יקרים? אומר לכם שישנם אנשים בחדר בהם אנו רואים את אותה שושלת שזה עתה תיארתי לגבי המייסדים של המקום הזה. זאת אומרת שזרעים נזרעים וסינכרוניות מתחילה להתרחש, אשר יבראו מקום של סגידה, מקום של ריפוי, במסגרת החיים האינדיבידואלים. ואני לא מתכוון לבניין. אני מתכוון למשפחה שזוכה בריפוי. האם אתם יודעים על מי אני מדבר? אני מקווה שכן.

ברגע זה, אני מדבר אל אלה הנמצאים בבניין ולא אל הקוראים, לא למי ששומע זאת מאוחר יותר. אני מדבר אל האנשים שנמצאים פיזית בבניין, ואני אומר לכם שישנם כאן אנשים שיכולים לעזוב שונים מכפי שבאו. הם יכולים לעזוב עם זרעים שנזרעו בתוכם אשר יעזרו למעשה לסובבים אותם, שישפיעו על הסובבים אותם. מתחילה להיווצר כאן פירמדיה של שמחה. זו הפעם הראשונה שבה אני משתמש במושג הזה. זה מה שאנו רואים, וזוהי התפיסה שלנו – פירמדיה של שמחה.

לפעמים השותף שלי נשאל מדוע הוא לא פוקח את עיניו כאשר הוא מתקשר. הסיבה היא שאנו מאפשרים לו לראות את מה שאנו רואים – את פסגת תקופות החיים הרבות שלכם, את מה שלמדתם שעה שהשאמאנים היושבים בחדר מעמידים פנים שהם אנשים רגילים. אנו רואים את הפוטנציאלים של מה שאתם יכולים לעשות ושל העתיד, אבל לא אם אינכם מאמינים בכך.

האם אתם מבינים את חשיבות הדברים שאני אומר? אם תצאו מהחדר מבלי שהשתניתם, אם לא תפתחו את לבכם, אין כל עונש. אותו מספר של מלאכים יצא איתכם, יקירים, כמו עם המרפא. אך מה שגם יצא החוצה הוא פוטנציאל שאבד. יש אנשים שהגיעו כדי להירפא, ולכן פשוט אומר זאת. האם אתם רוצים בכך או לא? ואם אתם רוצים, אל תחליטו שזה יהיה דבר ספונטני, ואז תרוצו ותעשו בדיקת דם. מה אם במקום זאת יש משהו שנטמן בכם, שמעניק לכם מידע וחוכמה להמשיך ולפגוש מישהו אחר שיודע מה לעשות כדי לעזור ולהאריך את חייכם? מה בנוגע לכך? אל תחליטו כיצד זה יקרה. כבדו את התהליך של הסינכרוניות, של זריעת הזרעים הרוחניים שיובילו אתכם למקומות אחרים אליהם לא הייתם מגיעים בהכרח. כך עובד הריפוי.

הדבר כולל גם את הריפוי שבמקום העבודה שלכם ואתם יודעים אל מי אני מדבר עכשיו, כיוון שלכמה מכם קשיים בתחום זה ממש. אומר לכם כיצד ניתן לרפא את המצבים ואתם לא רוצים באמת להאמין. הריפוי יתחיל בכם. אתם צועקים על אלוהים שיש איש נוראי שהופך את מקום העבודה שלכם למקום נורא. זו אשמתו, והוא לא מאוזן ופשוט אוהב לאמלל אתכם. אז איך יוכלו הדברים שאתם עושים לחולל שינוי? צאו מהקופסה של מה שנאמר לכם על האופן שבו הדברים הללו מתרחשים! הקשיבו: כאשר אתם נרגעים ומהרהרים בבעיה שלפניכם והיא לא לוחצת עוד על לחצני הדרמה, הכעס והתסכול, ראו מה קורה לאותו אדם! הוא לא יקבל את התגובה שקיבל בעבר. הוא לא יקבל מכם את האנרגיה או את הדרמה. הכל פשוט יושב שם ללא כל התסכול. הלחצנים לא נלחצים. אתם יודעים מה הדבר הבא שקורה? הוא עוזב! הוא זקוק לתגובה הדרמתית שלכם כדי להתקיים. כאשר אתם מפסיקים להגיב, הוא ימצא משהו אחר לעשות. האם אתם מבינים את התהליך שזה עתה נתתי לכם? הניחו לשינוי להתחיל בכם. הפתרון תמיד קיים בכם.

מאסטריות

לכל המאסטרים שצעדו על פני האדמה הייתה תכונה שהכל הבחינו בה. אנשים אהבו אותם. בעלי החיים אהבו אותם. ילדים אהבו אותם. הטבע אהב אותם. הם יכלו לחלוף על פני פרחים ואלה היו פורחים. זה אמיתי! אנרגיית הבריאה שררה בהם וכל הטבע ראה זאת, כל הילדים ראו זאת, ובעלי החיים ראו זאת. אפילו מבוגרים, המבוססים באנרגיה ישנה שלא מבינים שום דבר רוחני, רק רצו לשבת לידם. המאסטרים היו "חברים טובים ביותר". הם הקשיבו ולא היה להם סדר יום. הם היו צוחקים על החיים והדברים שסביבם, תמיד כוללים את בני האדם שסביבם בקלילות דעתם, תמיד בוראים שמחה בכל מקום בו הלכו. החיים שלהם היו מדבקים, וכולם רצו לשבת ולהקשיב, פשוט "להיות" ולספוג את שהיה להם להציע. יותר מהנסים שהם חוללו לפרקים, הייתה זו ארשת השלווה שהם השרו – נחמה בזמנים של מתח או צער. רגע קט עמם יכול היה לסלק את הדיכאון או האנרגיה הדרמתית הגרועים ביותר.

ציור של ישוע הצוחק תלוי במסדרות שבחוץ [בכנסייה]. אולי הוא לא מייצג את הדת שלכם או את השושלת הרוחנית שלכם. אתם מבינים שלא אכפת לו? אז למה שלכם יהיה אכפת? רוב בני האדם רק רצו להיות איתו, האם לא הייתם רוצים בכך גם כן – רק לרגע קט? דברו על כל נושא שבעולם! האם אתם יכולים לדמיין זאת אילו היה כאן? מה היה המאסטר הנהדר הזה מעניק לכם? אני רוצה לומר לכם: הוא היה מעניק לכם כבוד, אהבה, חברות ושלווה. הוא לא היה מנסה לגייס אתכם לתנועה שלו או מבקש מכם להצטרף לגוף כלשהו. הוא פשוט היה מראה "שאכפת" לו. כאלה הם המאסטרים, כולם. אתם פשוט רוצים לשבת לידם ולחוש באהבה וליהנות מהנוכחות ולדעת שהכל כשורה. אתם יודעים שאני צודק. אז הנה החידה. האם הייתם רוצים להיות כאלה בעצמכם, להיות כה חיוניים עם כל שנמצא בפנים, כה אינטנסיביים, שכל הסובבים אתכם פשוט ירצו להיות איתכם? הם לא ירצו שתעשו משהו; הם פשוט ירצו להיות איתכם.

זוהי הפרדיגמה החדשה של רוח האדם המתפתחת, ואנשים רבים יותר ויותר יהיו כאלה. הפוליטיקה לא תדחף אותם לצעוק עליכם, וגם לא האמונה שלהם באלוהים על צורותיה השונות. אתם תרגישו שבטוח להיות איתם ואתם תדעו שאכפת להם. הם לא ישעממו אתכם בקלטות אינסופיות של מה שלא כשורה בחייהם. במקום זאת, הם ירוממו אתכם. האם אתם יודעים מה יקרה בסופו של דבר כאשר יותר ויותר אנשים יהיו כאלה? התשובה היא שלום על פני האדמה. האם יש דרך אחרת, כאשר אין סדרי יום ורק אכפתיות של אדם לאדם? הזוי מדי, אתם אומרים? לא מציאותי מדי? הזמן נע לאיטו, וזה כבר מתרחש. במקומות הבלתי רגילים ביותר על כדור הארץ, זה מתרחש; היכן שפוליטיקה ורטוריקה גורמות לאי שקט במרכזי המדינות, זה מתרחש. היכן שהם מתכננים את הפצצות שיהרגו ילדים, זה מתרחש. הזרעים נובטים לאט, אבל הזמן פועל לטובתו של המאסטר הגנן.

אימהות, שימו לב

אימא, אומר לך משהו: את סבורה שאם תבצעי את השינוי, הילדים שלך יעזבו אותך. את דואגת שמא תיראי מוזרה מדי בעיניהם, הזויה מדי. יהיו אלה שיאמרו לאנשים אחרים שאת הצטרפת לכת. זה מיועד למישהי שקוראת. אל תפחדי! משום שהילדים יראו את האלוהים שבך! הם לא יראו מוזרות. אל תתני להם ספר של קריון! פשוט היי אימא נפלאה. הם ימצאו את הספרים המתאימים להם. תני לילדים קרדיט שהם יחושו באנרגיה היפהפייה של הבורא המצויה בך. אפשר שבסופו של דבר הם יתעמתו איתך ויאמרו: "אימא, אנחנו לא יודעים מה 'לקחת', אבל מה שזה לא יהיה, אנחנו אוהבים את זה. אנחנו אוהבים את האימא החדשה!" זה קורה בכל מקום. השינוי בתפיסה בורא מאסטרים במקומות העבודה, במשפחות, בפוליטיקה, ואפילו בבתי הכלא. לא מדובר בדת. מדובר בחמלה כלפי האנושות ובתועלת שהיא מביאה. מדובר ברוח האדם המתפתחת על הפלנטה ששוב לא אכפת לה מדוקטרינות או מארגונים.

זו התפיסה שלנו, שהאנושות מתפתחת. תכופות זוהי זריעה ארוכת-טווח של זרעים רוחניים שלפעמים לא נובטים עד אשר אתם שבים בגוף אחר. מה בנוגע לכך? אך אלמלא תעשו זאת עכשיו – תאפשרו לזרעים להיזרע – החיים הבאים יכללו את אותן הבעיות שיש לכם היום. אז מדוע שלא ליצור מערך שמאפשר לכם לשנות את האקאשה עכשיו, כך שללא קשר למה שיקרה בעתיד, לא משנה איזה גלגול או ביטוי יהיו לכם, אתם תבואו מוכנים לעבוד עם אור שכבר דולק? אז לא תצטרכו לעולם לחוות את מה שחוויתם הפעם הזאת, לעולם. איך זה נשמע? ובכן, זה מה שהאדם יכול לעשות באנרגיה הזאת. וכך אנו תופסים אתכם היום.

אין אלוהים מפחיד בשמים. במקום זאת, זהו שותף ובן-משפחה נהדר המושיט את ידו. האם אתם מסוגלים להתגבר על התפיסה שאלוהים הוא גדול ואתם לא? האם אתם מסוגלים להתגבר על התפיסה שאלוהים הוא בשמים ואתם לא? האם במקום זאת אתם יכולים להכיל את התפיסה שגורסת שאתם בכל מקום ושאלוהים הוא אתם? כאשר תצאו מכאן הערב, לא תהיו לבד. כאשר יש להם בעיה מציקה או תסכול, האם תוכלו ללמוד לנשום, להירגע ולקבל את התשובה לה אתם זקוקים? אולי התשובה שתקבלו לא תהיה בממד השלישי. אולי היא לא תהיה במספרים או במילים, אבל אתם תדעו לאיזה כיוון לפנות משום שתחושו בו. בטחו בהתרשמויות הראשונות. הן ההתרשמויות המעודנות, שאליהן אינכם רגילים. זוהי האנרגיה שאתם לומדים להרגיש, שנמצאת מחוץ לקופסה בתוכה אתם מצויים. אל תנתחו אותה, אל תיגשו אליה באמצעות האינטלקט. הקשיבו ללב. קיים איזון בין האינטלקט והלב. הוא דרוש כדי לנוע לתחומים עליהם דיברנו. אל תשליכו את ההגיון שלכם. העצימו אותו באמצעות הלב.

יושבת כאן אישה שנהגה להחזיק בחרב גדולה מאוד, והיא יודעת מי היא. בקרב, היא הייתה נהדרת. ועכשיו היא מחזיקה בחרב באופן שונה. היום, זוהי חרב האמת, והיא משמידה דרמה. היא מחסלת דברים בלתי הולמים והחרב גדולה אף יותר. אינכם יודעים מי אתם. אולי הגיע הזמן שתאזינו למה שנמצא בפנים? הדנ"א שלכם יודע. תשעים אחוזים מהדנ"א שלכם קשורים למסע רוחני. תשעים אחוזים הם קוונטיים. פחות מחמישה אחוזים של הדנ"א מרכיבים יותר מעשרים אלף גנים אנושיים, החלק התלת-ממדי שהמדע חושב שהוא התרשים של בן האנוש. אין זה כך. תשעים האחוזים הנותרים הם התרשים. הם אנרגיה ומידע, יופיו של העצמי הגבוה, המלאך שבפנים, המדריכים והתיעוד האקאשי המדהים.

כל המאסטריות הזו מצויה בתוך כל אדם ואדם, ואתם מתחילים להפעיל אותה. היא מביאה אתכם לכיסאות היום, נכון? היא גורמת לכם לתהות מדוע אתם כאן? אני יודע מדוע אתם כאן. אני יודע מה הביא אתכם הנה. לכולכם יש משהו משותף. כולכם המשפחה שלי. האם אתם זוכרים כלל כיצד נראה היקום? אתם משתוקקים לחוות אותו שוב – הוא יפה באופן שלא ניתן לתאר, מופלא, עם אנרגיות שאתם תזכרו כאשר תשובו, ושאותן תשלימו עם נשמתכם.

אסטרונומים, שימו לב, כיוון שאתם מביטים בבורא טוב ומיטיב, ואתם יכולים לראות אותו במה שנברא ביקום. הוא מוטה לחיים ואינו אקראי. קיימת מערכת והפיזיקה מתחילה עתה לגלות אותה. יש לכם אפילו שם עבורה – תכנון אינטליגנטי. הנה היא – הוכחה, אם תרצו, שאלוהים הוא טוב. האם אלוהים שלכם הוא אלוהים מפחיד או בן משפחה? זו השאלה עמה נעזוב אתכם. תפיסה. כיצד תוכלו לפחד מפניו אם הוא חלק מכם? במקום זאת, שנו את התפיסה.

כאשר תעשו זאת, אתם תגלו משהו שלא ציפיתם לו. כאשר תרטטו ברטט גבוה יותר, כל הדברים שהיו ברטט גבוה יותר יתחילו להתגלות לעיניכם. בעוד שקודם הן היו בלתי נראות לכם המצויים ברטט נמוך יותר, האנרגיות הללו יהיו גלויות וניתן יהיה להשתמש בהן ברטט הגבוה יותר. הכלים מצויים שם, מוכנים אך ללא שימוש. ההגשמה היא שלכם. חיים ארוכים יותר, סילוק מחלות, התחלת היכולת שלכם לשנות את המבנה התאי שלכם, את המערך התאי שלכם, היכולת לעשות דברים שרק תאי גזע יכולים לעשות, עכשיו באמצעות החשיבה המודעת שלכם. הם תמיד היו שם. אך יהיה עליכם לרטוט ברטט גבוה יותר כדי לראותם וכדי להשתמש בהם.

תפיסה. כיצד אתם תופסים אותנו? אני מקווה שהתפיסה שלכם השתנתה היום. ואתם תראו אותנו כפי שאנחנו – משפחה המושיטה את ידה, מוכנה לקחת אתכם למסע בלתי צפוי.

וכך הוא.

קריון

לתמורה